יניב עובד פי 20 מרונן. אז למה דווקא רונן מרוויח?

WhatsApp
Facebook
Twitter
LinkedIn
בוא ניקח שני סוחרי סווינג.

נקרא להם יניב המגיב ורונן המתכנן.

(ויסלחו לי כל היניבים שקוראים אותי. זה רק לצורך האילוסטרציה…)
*
לשניהם אותו הון התחלתי.

שניהם סוחרים סווינג על מניות.

שניהם קראו פחות או יותר את אותם ספרים, מכירים את אותן שיטות וסורקים את אותו שוק.

*

אבל יש הבדל קטן אחד.

יניב רואה מסך מסחר / אפליקציה בטלפון 4–5 שעות ביום.

גם כשהוא בעבודה, בין פגישה לפגישה, האפליקציה פתוחה.

*
ורונן?

יושב מול המחשב שעה עד שעתיים בשבוע.

בדרך כלל במוצאי שבת.

ובשעות המסחר עצמן?

הוא לא צריך להסתכל על המסך אפילו שנייה.

*

עוברת שנה.

יניב בהפסד.

רונן ברווח יפה.

*

מוזר, לא?

כי לפי ההיגיון המקובל, זה אמור להיות בדיוק הפוך.

יניב הרי השקיע פי 20 יותר זמן.

*

אז מה רונן יודע שיניב לא?

יש לו מניות סודיות?

לא. שניהם סורקים את אותו שוק.

אינדיקטור שאף אחד לא מכיר?

גם לא.

*
למעשה, אסטרטגיות המסחר שלהם כמעט זהות — ולשתיהן, על הנייר, תוחלת חיובית.
*
אז איפה נפתח הפער?

דווקא ב־4–5 השעות שיניב “השקיע” בכל יום.

*
כי בזמן שרונן בכלל לא היה שם…

יניב ראה הכול.

כל נר אדום.

כל ירידה של רבע או חצי אחוז.

כל מניה שפתאום התחילה לטוס בלעדיו.

*
וכל אחד מהאירועים הקטנים האלה דרש ממנו  עוד החלטה.

להשאיר את הסטופ?

להזיז אותו רק קצת?

לקחת את הרווח עכשיו?

אולי המניה נחלשת?

ומה עם ההיא שטסה 4% ואני בכלל לא בפנים?

*
וככה, בלי לשים לב, יניב התחיל "לנהל" את העסקאות… למעשה המיינד שלו ניהל אותו.

סטופ זז “רק קצת”.

רווח נלקח מוקדם כי “זה נראה חלש”.

עסקה שלא הייתה בתוכנית נכנסה פתאום כי “חבל לפספס”.

לא בגלל שהוא טיפש.

ולא בגלל שאין לו משמעת.

*
אלא בגלל שהוא בנה לעצמו סביבת עבודה
שבה הוא נדרש להתנגד לעצמו שוב ושוב במשך שעות.
*

ופה נמצא ההבדל האמיתי בין יניב לרונן:

יניב בנה שיטה שדורשת ממנו לקבל את ההחלטה הנכונה שוב ושוב.

רונן בנה שיטה שבה הוא צריך לקבל החלטה פעם אחת.

*
רונן מתיישב בזמן שקבע מראש.

הוא סורק.

בוחר מועמדות.

מתכנן את העסקאות.

ומזין לברוקר מראש את הפקודות הרלוונטיות — כניסה, סטופ ויעד בהתאם לתוכנית שלו.

מה שאנחנו קוראים "טייס אוטומטי"
*

ואז?

הוא סוגר את המחשב.

השוק עושה את שלו.

הפקודות עושות את שלהן.

ורונן המתכנן הולך לעשות משהו שסוחרים רבים שכחו שאפשר לעשות בשעות המסחר:

לחיות!

*
היתרון שלו הוא לא שהוא “חזק מנטלית” יותר ממישהו אחר.

היתרון שלו הוא שהוא לא צריך להשתמש ב"חוזק המנטלי" הזה.

וזה הבדל עצום.

*

כי רוב הסוחרים חושבים שאסטרטגיית מסחר עונה על השאלה:

מה לקנות ומתי? ומתי למכור וכמה?

אבל זאת רק חצי אסטרטגיה.

*
החצי השני הוא:

איך אני מפעיל אותה בלי להפריע לה?

מתי אני מנתח?

כמה זמן אני יושב?

אילו החלטות אני מקבל מראש?

ובאילו נקודות אני בכלל מרשה לעצמי להתערב?

לזה אני קורא:

## האסטרטגיה התפעולית ## 

*
וכשהיא לא קיימת, אפילו אסטרטגיית מסחר טובה יכולה להפוך למבחן יומי של כוח רצון.
לא טוב.

אבל כשיש אסטרטגיה תפעולית…

אתה לא חייב לנצח את עצמך 37 פעמים ביום.

*

את ההחלטות החשובות אתה מקבל מראש, כשאתה רגוע

ולא כשנר אדום מהבהב מולך והכסף שלך זז בזמן אמת.

וזה מתחבר לעיקרון הרבה יותר גדול ממסחר:

מאמץ דורש כוח רצון.


מערכת טובה צריכה רק רוטינה ואוטומציה.
פעולה מתוך מאמץ שוחקת את כוח הרצון.
אוטומציה לא נשחקת לעולם.
*

אז הנה ניסוי קטן לשבוע הקרוב.

פתח את העסקאות שלך מהחודש האחרון.

חפש רק דבר אחד:

"כמה פעמים שיניתי עסקה בניגוד לתכנון אחרי שכבר נכנסתי אליה?

הזזתי סטופ.

יצאתי מוקדם.

הגדלתי פוזיציה.

נכנסתי מחדש.

או עשיתי משהו שלא היה בתוכנית המקורית."

*

ועכשיו, ליד כל שינוי כזה, שאל:

“האם הייתי עושה את זה אילו לא ראיתי את העסקה באותו רגע, בזמן אמת?”

*
מטרה:

לבנות מערכת שלא נותנת לך לקלקל את מה שכבר עשית נכון.

לחיי האסטרטגיה והאוטומציה שלך,
איתן

 

Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x